נדודי שינה / לאה לובין
בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה הִתְגַּנְּבָה אֵלַי חֲרָטָה
הִתְמַקֵּם בְּלִבִּי סָפֵק.
כָּל הַלַּיְלָה הִתְרַוְּחוּ בְּנַפְשִׁי
מָצְאוּ אוֹתִי אֲשֵׁמָהּ
וְהִכּוּ עַל חֵטְא.
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה גָּרַם לָהֶם לָלֶכֶת
הַאִם זֶה אוֹר הַבֹּקֶר אוֹ הֲמֻלַּת הַיּוֹם.
אֲנִי מַכְנִיסָה עוּגִיּוֹת לַתַּנּוּר
מַעֲבִירָה סְמַרְטוּט עַל פְּסִיעוֹת רַגְלַיִם כָּל הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה.
* / לאה לובין
כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ
מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ.
אַךְ צַמָּתִי כְּבָר מִזְּמַן נֶאֶסְפָה.
שְׂעָרִי אָסוּף, שָׁמוּר, חֲדוּר מַטָּרָה.
וְכָל קַצְוַת שֵׂעָר מֻנַּחַת הֵיטֵב
יוֹדַעַת אֶת מְקוֹמָהּ.
יוֹדַעַת אֶת מְקוֹמִי.
אֶת כְּבוֹדִי שֶׁבִּמְקוֹמִי מֻנָּח
כָּבֵד מִנְּשֹׁא.
וְאוּלַי עֵת יַגִּיעַ הַסְּתָו.
עֵת יַשִּׁיל עֵץ הָרִמּוֹן אֶת פִּרְיוֹ.
וְתִשְׁרֵי יֵאָסֵף.
וּבִכְנָפָיו שְׁאֵרִיּוֹת תּוּגַת בְּדִידוּת הַחַג.
וּבַאֲוָחַת כָּנָף אַחֲרוֹנָה
יַשִּׁיל אֶת כְּבוֹדִי מֵעָלַי.
אֶת כּוֹחִי.
וְרֵיקוּת נְעִימָה תִּשָּׁאֵר בִּי
לַחְגֹּג אִתָּהּ אֶת דַּלּוּת קִיּוּמִי.
אני הולכת אליי / לאה לובין
סָלַלְתָּ לִי אֶת הַדֶּרֶךְ, בְּדַרְכְּךָ שֶׁלְּךָ
וְהֵאַרְתָּ לִי אוֹתָהּ, בְּאֹרְךָ
וַאֲנִי, בַּדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ הָלַכְתִּי אִתְּךָ
עַכְשָׁיו זֶה תּוֹרִי
לִסְלֹל בְּעַצְמִי אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי
לְהָאִיר לִי אֶת הַשְּׁבִיל, מֵאוֹרִי
לִמְצֹא אֶת עַצְמִי
שֶׁהָלְכָה לְאִבּוּד בַּדֶּרֶךְ שֶׁלְּךָ